רבי צבי
הירש מליסקה
רצ"ה
פרידמן מליסקה נולד באייר תקנ"ח לאביו הצדיק
הנסתר רבי אהרון מאוהלי שלישי לשני אחיו הצדיקים
רבי יהודה לייבוש ורבי זאב וואלף טשעקאווער.
רצ"ה
יצק מים על ידי גדולי הגאונים ובהם רבי אברהם
מדמביץ ורבי הירש מבונהאד. שנים בילה בחצרו
של בעל ישמח משה" ואף נסע לצדיקים אחרים כגון
רבי ישראל מרוז'ין רבי מאיר מפרמישלן, רבי שלום מבלז, רבי אשר מרופשיץ, רבי אליעזר
מדזיקזב, רבי חיים מסאנדז ואתרים. גם לאחר שהקים
את חצרו בליסקה ובאו אליו אלפי חסידים לא פסק
מלנסוע לצדיקים אחרים. גדולי הדור הללוהו בשל מידותיו
הנעלות וביחוד הפליג בשבחו רבי חיים מסאנדז. היה גדול בתורה
ונזכר תכופות בשו"ת של גדולי דור. ספריו בחסידות
הם" אך
פרי תבואה" על התורה ו"הישר והטוב" שני חלקים
דרשות והספדים. נפטר ביום י"ד מנחם אב חרל"ד והשאיר
שני חתנים נודעים רבי חיים פרידלנדר בעמח"ס
"טל חיים"
ורבי יוזפא גולדברגר סוחר שנהג בפרישות כאהד
מקדושי עליון. את מקומו מילא רבי חיים ותלמידו-שמשו רבי ישעיהו
קרסטירר צדיק עממי בחסידות הונגריה.
סוד הקיום
של ישראל
ישראל
הם באיום
נגד הע' אומות, כמו שאמרו האיך שה אחת יכולה לחיות
בין ע' זאבים? רק משום דהאומות הם מעלמא דפרידא
וישראל הם מעלמא דיחודא. ולכך יש להם קיום ביניהם. וזה ד' עו"ז
לעמו יתן משום ד' יברך את עמו בשלום. ולכן אמור להם
יברכך ד' וישמרך, דהיינו שתהיו באחדות ובשלום, שזהו עיקר ברכתן
של ישראל וזה ושמו את שמי על בנ"י, דהנה מבואר עה"פ
ויהי בישורון מלך וכו' שאין הקב"ה מייחד שמו
על ישראל זולת אם הם באחדות אחת ולכן יראו שיחול
שי"ת עליהם ע"י השלום ואז ואני אברכם שזהו כלי
מחזיק ברכה להם. אך פרי תבואה
נשא.
אלקים
בגימטריא טבע
ידוע
דאלקים הוא בגימטריא הטבע, והנה באמת שניהם
דבר א', דע"י שהעולם כמנהגו נוהג יכול לתלות האדם דהכל
הוא עפ"י הטבע ח"ו ועושה מה שעושה. לכן עי"ז ממשיך
עליו הדינים שע"ז רומז השם אלקי.' אמנם מהיכן נודעה
האמת שהכל הוא עפ"י השגחתו יתברך? והוא ית' מלביש
הכל בדרך הטבע כדי שתהיה הבחירה חפשית, זאת נוכל להכיר
מזה שאנו רואים שהשי"ת מודד לכל מידה במידה, מזה נדע שהכל
הוא בהשגחה ונקרא הו"י ב"ה ע"ש שמהוה הכל והכל הוא מאתו ית. וז"ש עתה ידעתי
כי גדול ד' מכל האלקים, דהיינו שיותר נוכל להבין שהכל
הוא בהשגחת השי"ת ממה שנוכל לטעות מהנהגת הטבע
והוא ע"י שאנו רואין כי בדבר אשר זדו עליהם, דהיינו מב"מ
(מדה במדה) ובאמת כל אדם יכול להבחין זה שהיסורין
שלו הם מב"מ ומזה יכול להכיר שהכל הוא בהשגחה. שם יתרו.
קודם
ביאת משיחנו
קודם
ביאת משיח צדקינו יתאספו ישראל אצל הצדיקים
ועי"ז יעשו תשובה. וכשיהי' כן יבא משיח צדקינו. וזה גם כן ואגידה
לכם דהיינו גמול דלים כמבואר בזוהר הקדוש, לכן י"ל שלכן
נסתלקה ממנו השכינה על שנעצב יע"א על בניו שראה
שיהיו ישראל נצרכים זה לזה, ובאמת מצינו ג"כ אצל
אדונינו דהמע"ה שמתחלה נתקבצו אליו כל העניים
ודלים וכל אשר היה לו נושה, כן קודם ביאת משיח
צדקינו יתקבצו ישראל על ידי עניותם ומחסורם
וכדרך שאחז"ל אין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה
מן הכיס. כמו ששמעתי מפי הרב הצדיק מאוהל זללה"ה
בשם אלי'זכור לטוב, דהיינו עד שתכלה הפרטיות. ויהי' כל א'
מיצר ודואג על חברו כמו על עצמו, דהיינו שתהיה
אהבה ואחוה בישראל זה לזה ועי"ז יזכו לגאולה
ב"ב אמן. שם ויחי.
שני מיני
צדיקים
יש ב'
מיני צדיקים ; א' שכל עבודתם הוא רק בתורה ותפלה
בדברים שמימיים. אבל יש עוד מדריגה גדולה מזו, והיא הצדיקים
שכל מעשיהם הוא לש"ש ואפילו בדברים הארציים
ג"כ. וז"ש
התורה והיה עקב תשמעון דהוי' הוא ל' שמחה ששמחה
תהי' אם תהיו עובדים את שי"ת גם בדברים הגשמיים, דע"ז מורה מילת
עקב, אז
ושמר ד' אלקים לך את הברית האת החסד אשר נשבע
לאבותיך, דהנה אחז"ל רש"י אומר אפשר אדם חורש בשעת
חרישה וזורע בשעת זריעה וכו' תורה מה תהא עליה? אלא בזמן שישראל
עושין רצונו ש"מ מלאכתן נעשית ע"י אחרים. ושמעתי בשם
הרב הגאון בעמ"ח חתם סופר ז"ל דהיינו שאם האדם
יהיה חורש בשעת חרישה ולא תהיה כוונתו בשעת
חרישה רק לחרוש לבד ולא תהיה לו כוונה אחרת
תורה מה תהא עליה? רק צריך בשעת חרישה ג"כ לחשוב בדברים
עליונים. ואני הוספתי עליו נופך משלי דזהו ג"כ
דאם ישראל עושים רצש"מ מלאכתן נעשית ע"י אחרים, דהיינו כמו
שמצינו אצל אבות העולם שכל עשייתן כמו חפירת
הבארות לא היתה כוונתם רק למעלה ולכן מלאכתם
נעשית ע"י אחרים.
עיקר
השמחה הוא מה שעי"כ יכול השי"ת להשפיע להם לישראל
אח"כ כל הטובות שבעולם, כמו שאמרו דישראל מפרנסין לאביהם
שבשמים, וע"ד שפ" ג"כ הפסוק כי ידעתיו למען אשר
יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות
צדקה ומשפט למען הביא ד' על אברהם את אשר דבר
עליו,
דהיינו שהשי"ת אוהבו למען אשר יצוה לבניו לילך
בדרך השי"ת שעי"כ יביא השי"ת על אברהם אשר דבר
עליו.
וזהו והיה עקב תשמעו שיהי' שמחה לו ית' אם תשמעון
למצותיו ית' משום שעי"כ ושמר ה' אלקי' לך את הברית
ואת החסד. שם עקב.
שלשה
סוגים
ג' מיני
כתות בני אדם ; יש צדיקים גמורים ששום אדם לא יכול
להזיק אותם כמו שאחז"ל במס' חולין שאני ר' חנניא
דנפיש זכותי.' והנה אותם הצדיקים אינם צריכים לעשות
שום השתדלות. ויש ב"א שהם צריכים לעשות השתדלות
ועי"כ השי"ת מסייע אותם כמו שאחז"ל יכול אפי'
יושב בטל ת"ל וברכתיך בכל אשר תעשה. ויש ב"א שאפילו
אם עושים כל מיני השתדלות שבעולם אינו מועיל
להם מפני שכבר נגזר מן השמים כן, ואין חכמה ואין
תבונה לנגד ד.' והנה כל אדם צריך להחזיק עצמו לאדם
בינוני לכן צריך הוא לעשות איזו השתדלות ואח"כ
לשום בטחונו על ד' י"ת. וזה ששלח לו עם לבן גרתי ואחר ע"ע
ויהי לי שור וחמור דהיינו כמו שהייתי אצל לבן
בשביל צאנו ועשיתי איזה השתדלות בשביל הקנינים
ההם כן ג"כ ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך, אבל לא תאמר
שאני מסיר בטחוני משמו י"ת, רק שאני עישה מה שמוטל
עלי אבל אם לא תרצה להשלים אתי בודאי אין לי
יראה ממך. כמו שכ' רש"י ז"ל התקין עצמו לג' דברים
לדורון לתפילה ולמלחמה. שם וישלח.
אם לא
עכשיו אימתי
מחמת
שעוסק האדם בתורה לשמה השי"ת שולח לו חיות, וזה כל העוסק
בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, שנותנים לו דברים
אחרים. והנה לפי"ז אמרו שפיר שאסור להתפלל על
רוב הטובה שנא' עד שיבלו שפתותיכם מלומר די, א"כ כיון שיבלו
חזינן שאין היא תפילה הגונה שאל"כ הי' נותן
להם השי"ת כח להתפלל זו התפילה. אמנם י"ל משום דצדיק
הוא יסוד העולם ניזון ע"י והנה יכול להיות שיהא
כמה דורות שלא יהא צדיק לכן השי"ת שולח שפע
רב בשביל הצדיק כדי שיהי' לכל העולם כולו ולדורות
הבאים. אמנם במה זוכה הצדיק להיות צינור שהשי"ת ישלח ברכה
/ ע"י זה הוא
ע"י שמקרב עצמו לשמו ית' ועובד עבודה תמה שלא
ע"מ לקבל פרס, ולכן זוכה שמחיה השי"ת העולם על ידו. ולכן אמר השי"ת
לא"א לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ
אשר אראך, ולכן תזכה שתהיה ברכה שאתה תקבל הטובות
בשביל כל העולם עד סוף כל הדורות, כמו שאמרו חז"ל
אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ; אל תקרא בהבראם
אלא באברהם, דהיינו שלא תוכל לומר דהבריאה תתקיים
אלא באברהם שהוא מקיים העולם בכלל ובפרט, בין העליונים
ובין התחתונים. אמנם י"ל דהנה הצדיק ראוי שלא יעבוד
את הבורא י"ת לא בשביל עוה"ז ולא בשביל עולם
הבא ולכן יכול להשפיע ג"כ בעליונים לכן אמר
לו השי"ת לך לך מארצך וממולדתך דהיינו מעוה"ז
וגם מבית אביך דהיינו מעוה"ב ג"כ שהוא נקרא
אביך ולכן והיה ברכה, שעי"ז יתברכו העליונים ג"כ. זה אפשר לפרש
ג"כ מה שאמרו חז"ל על תהיו כעבדים המשמשים את
הרב ע"מ לקבל פרס אלא הוי כעבדים המשמשים את
הרב שלא ע"מ לקבל פרס. דהנה באמת רבים אומרים בשביל עוה"ז
אסור לעבדו אבל בשביל עוה"ב מותר, ורבים חולקים. אבל מ"מ אף לפי
דעת הסוברים דמותר מ"מ יותר טוב לעבוד את שמו
י"ת בלא שום תשלום גמול. ולכן אמר התנא ויהא מורא שמים
עליכם, דהיינו כדי שתשפיע לעליונים ג"כ ולכן
לא תהי' ע"מ לקבל פרס אף כשביל עוה"ב. ובזה אפשר ליישב
הקושיא שמקשים המפרשים ;
הלא התורה התירה לעבוד ע"מ לק"פ
שנא' אם בחוקתי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם
והנה המפרשים תירצו שזה אינו שכר רק שזה הוא
שהשיי' מבטיח לנו שאם נעשה מצוותיו ימנע מאתנו
המונעים המטרידות אותנו. אבל לא שזה הוא השכר. אמנם לפי דרכנו
י"ל שזה שהשי"ת רוצה שלא נעבוד ע"מ לק"פ כדי שעי"ז אנו יכולים
לזכות גם אחרים דאם הוא עובד בשביל עצמו אז
אינו יכול רק לקבל השכר בעצמו אבל כשאינו עושה
בשביל עצמו גם אחרים יכולים ליהנות מזכותו. אמנם אם כל
ישראל היו עושים רצונו י"ת ואין אחד צריך לחברו
אז היו יכולים לעבוד ע"מ לק"פ לכן כ' התור' אם
בחוקתי תלכו דהיינו שכולכם תלכו בחקות שמו
י"ת אז תוכלו לעבוד ג"כ בשביל קבלת שכר. אבל כיון שבכל
דור יש אנשים שאינם עובדים שמו י"ת ולכן צריכים
הצדיקים לעבוד את שמו י"ת רק מצד החסד כדי שע"י
זה יוכלו אחרים ג"כ להתקיים בזכותם, כדרך שראיתי
בס' יערות דבש שאמר על הא דאמר חז"ל שאין הקב"ה
מואס בתפילתן של רבים שנא' הן אל כביר לא ימאס, דהיינו גם מה
שמתפללין כל אחד רק עבור עצמו זוהי תפילת רבים
דהיינו שאינם מתפללים בשביל כבוד השכינה, והיינו ג"כ
מטעם הנ"ל כיון שכל אחד מתפלל יכול כ"א להתפלל
עבור עצמו. ובזה יש לפרש ג"כ מה שאמרו חז"ל אם אין
אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו
אימתי? דהנה כל א' מישראל צריך לבקש רחמים בשביל
כל ישראל מחמת שבאמת כל ישראל הם שורש א' כמו
שבעים נפש של יעקב אבינו שנקרא נפש אחת. והנה ידוע שאין
הקב"ה משרה שכינתו על דבר פגום ולכן כיון שיש
איזה פגם בנפש אחת מישראל אז הוא נוגע בכלל
ישראל ח"ו ולכן אמר התנא אם אין אני לי דהיינו
השי"ת הוא נקרא אני ואין בשום נברא שיכול לומר
אני או אנכי מפני שכל קיומו תלוי באחרים כמבואר
בס' העקרים. וזה אם אין אני לי דהיינו שאין השי"ת
משרה שכינתו עלי מי לי? וכדרך שאמר הלל אם אני כאן הכל
כאן כמו שפירש"י ז"ל אם אני כאן דהיינו שכינתו
ית' הוא
כאן הכל כאן, לכן אם אין אני לי מי לי ולכן כשאני
לעצמי מה אני מפני שאין השי"ת משרה שכינתו על
דבר פגום, ולכן צריך הצדיק לעבוד עבודתו על צד
החסד כדי להשפיע לכל ישראל זכותו, ובפרט כשרואה
שיש בדור כמה אנשים שאינם כשרים וגם שמא יהא
דור שלא יהא צדיקים וזה אם לא עכשיו אימתי דלמא
כשיעבור הזמן לא יהיו צדיקים ח"ו ונמצא יהא
הפגם ח"ו לכל כלל ישראל וגם להדורות הקודמים
ג"כ מפני שהכל אחד. לכן צריכים הצדיקים מאוד להזהר
בזה. השם
יורנו דרכיו ונלכה באורחותיו למען שמו יתברך
באהבה. ושם לך.
קשוט
עצמך
אדם שרוצה
לומר תורה ומוסר לחברו צריך שיקיים בעצמו התורה
ומוסר הזה מקודם ואח"כ יהיו דבריו נשמעים ג"כ
כדרך החסידים ואנשי מעשה שאינם רוצים לומר
רק מה שהם בעצם ג"כ קיימו.
והנה השי"ת ג"כ הלך עם התורה
שלו דרך הד' עולמות עד שבא לעוה"ז עולם העשיה
ונתן לנו. וזה ויספר העבד ליצחק את כל הדברים אשר
עשה דהיינו מה שהוא בעצמו עשה וקיים מקודם.
שם חיי.
טובה
תוכחה מגולה מאהבה מוסתרת אז טובה התוכחה אם
אהבה מסותרת בתוכה הישר והטוב. דרוש ח' לר"ח.
יום הכיפורים
ועניתם
את נפשותיכם בתשעה לחודש וגו' יש לומר דהנה
השי"ת נתן לנו את יוה"כ על שבכל השנה הוא זן
ומפרנס אותנו. ועל דרך משל בן הסמוך על שלחן אביו
תמיד רוצה האב שלא ידמה בנו בנפשו כי אביו הוא
מחויב לתת לו ארוחתו תמיד ולא ישתנה זה לעולם
ע"כ פעם אחת סוגר בעד בנו דלתי הלחם כדי שלא
ימצא בנו מה לאכול. והנה בל"ס כי הבן ההוא אך מצטער
כל היום ההוא ברעב אבל גם אביו שרוי בצער כל
אותו היום על צער בנו שאינו נותן לו הצטרכותו
אבל מה יעשה כי מוכרח הוא לגלות לו הדבר לטובת
בנו, וזהו
ועניתם את נפשותיכם דהיינו נפש האדם וגם כביכול
החלק אלקי ממעל שיש לו ג"כ צער מזה ועי"ז השי"ת
מוחל לנו ודו"ק. שם דרוש א'
ליוה"כ.
נר חנוכה
נר חנוכה
מצוה להניחו על פתח ביתו מבחוץ י"ל הטעם דהנה
היונים נכנסו להיכל וטמאו כל השמנים שבהיכל, דהיינו שרצו
להכחיש כל חכמות התורה ואמרו שאין חכמה רק
חכמת הטבע, שהטבע הוא החכמה וחכמת התורה אינה מעלה
ומורידה ח"ו. וז"ש כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק
באלקי ישראל שאין שום חילוק בין ישראל לאומות. והגם שישראל
עושין מצוות הבורא י"ת ואוה"ע אינם עושין מ"מ
הכל חד הוא. וכן ראיתי בס' דרך האמונה לכן תיקנו
ישראל אח"כ להדליק נרות מבחוץ, דהיינו שאפילו חכמת
הטבע היא ג"כ נבנית עפ"י התורה כי הטבע הוא משמש
להתורה, דהיינו שאם האדם הוא זכאי בדינו עפ"י
התורה אז גם הטבע מסייע לו בדבר הזה והטבע היא
שליחא דרחמנא ולא כמו שאומרים הם הרשעים שהעולם
כמנהגו נוהג רק הכל הוא עפ"י התורה וזהו הפי'
כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא
פי ה' יחי' האדם דהיינו עפ"י התורה ודוק כי הוא
דבר נכון מאוד. שם דרושים
לחנוכה.
פורים
ויום הכפורים
מבואר
בכתבים דפודים הוא כמו יוה"כ וכמו ביוה"כ היתה
קבלת התורה שירד מרע"ה עם הלוחות, כמו כן הדר קבלוהו
בימי אחשורוש. ומסתמא כיון שנעשה להם נס נמחלו להם
עונותיהם. והנה אמרתי על המד"ר ויקרא אלקי' לאור
יום אלו מעשיהן של צדיקים ולחושך קרא לילה
אלו מעשיהן של וכו'. יום א' שנתן להם הקב"ה יום אחד, ואיזה זה? יוה"כ דאז הם
שווין, כי ביוה"כ מוחל עונותיהן של ישראל והזדונות
נעשין זכיות ולכן כולן שוין לטובה. והנה מבואר
במד' בהאי חייט דזבן דג ביוקר גדול ואמר דעשה
כן בשביל שמחר יהי' יום סליחת עוונות ולכן שמח
שמחה גדולה וא"כ הוא הדין ביום הפורים, דצריך האדם
לשמוח ג"כ שמחה גדולה ולזה מחייב אינש לבסומי
בפוריי דהיינו לשמוח ביום הזה עד דלא ידע בין
ארור המן לברוך מרדכי, דהיינו דאין חילוק בין טוב לרע
דהכל נמחל להם ודו"ק. והנה גם לענין זה הם שוין יוה"כ
ופורים כי ביוה"כ אין חילוק בין עני לעשיר שכולם
מתענים ובפורים הוא להיפך שהכל חייבים בשמחה
וצריך העשיר ליתן לעני מכל מיני מטיב להורות
שכולם שוין ביום הזה ודו"ק. שם לפורים.
כתביו
וזאת
לדעת חדושי התורה אשר הנני מוציא עתה לאור
עולם וגם יתר חדושי התורה הטמונים וגנוזים
עוד אתי באמתחת דהיינו על כל המועדים ורגלים
וגם על כמה סוגיות הש"ס כולם המה מן הדברים
אשר חידש לעת זקנותו כי כל הת"ת חריפות ומגידות
אשר כתב בספר בימי נעוריו כולם נשרפו בעו"ה
בהיותו במדינות פולין ולא נשאר לו בלתי היו"ד
לבד, ואמר
כי על שהורה ממנו הדין לאמתו כפי הנודע לו אז
בעת שהספרים נשרפו לו בביתו מהר חיש לשוב לביתו
ושאלוהו מדוע הוא נחפז ללכת ויאמר בחלומי ראיתי
כי הספרים שלי נשרפו באש וכן היה.
בדברי
תורה אלו ימצא כל חיך מרפא לנפש ושקוי לעצמות
ליראי ה' ולחושבי שמו כי כמים לים מכסים מלאים
יראת שמים ואהבת ה' ולהשי"ת נייחל כי ישוטטו
רבים לקנות חכמה ובינה, דברים הנאמרים באמת מפי דורש אמת
ונזכה להביא בטנא גם יתר הספרים המלאים פנינים
ודרכמונים ויחפשו כמטמונים ועתה קחו נא את
ברכתי אשר הבאתי לפניכם. מתוך הקדמת נכדו רבי זאב וואלף לספר
"אך פרי תבואה".